<h1>כל בו סימן קמ"ד</h1>
<h2>דף לג:</h2>
וכן בא לבית חבירו שלא בעדי' ולקח כלים ומוד' שלקחם אך שלקחם עבור חוב שחייב לו זה ובעל הבית כופר שאין חייב לו כלום הרי זה נשבע וגובה חובו מבעל הבית וכן יש לדקדק מנסכא דרבי אבא. אבל אם לקחה בעדים אינו נאמן בשבועה. ומה שר' יהודה אומר פרק כל (הבשר) [הנשבעין] [שבועות מ"ד ע"ב] שהוא נאמן בשבועה הרי זה כשלקחם בפני בעל הבי' ואומ' כי ברשותו לקחם או שמכרם לו. ואם תפס בעד ואמר שתפסו בחובו או לקוח בידו או שהיה שלו והבעל הבית אומר שגזלם הימנו הרי זה חייב להחזיר לבעל הבית בלא שבועה דהוי ליה חייב שבועה ואין יכול לישבע שהרי העד מחייב בשבועה והוא אינו מכחישו לבית דין משלם. וכן פסק רב אלפס ז"ל בשם גאון. לפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי לביתך ולא גזלתי כלום שבא להכחיש העד פטור. פרק חזקת הבתים ההוא דגזל נסכא מחבריה בעד אחד וחזר ואמר אין חטפי ודידי חטפי וחייביה רבי אבא משום דהוה ליה מחוייב שבועה. ואין יכול (בו) [להשבע] שהרי אין מכחיש העד ומשלם. ואם אמר חטף עשרים זהובים ושלי היו משלם כל העשרים אף על פי שהעד אינו יודע כמה הם. וכן אם נכנס לביתו ולקח כלים בעד אחד והעד אין יודע כמה הם ושלא בפני בעל הבי' היה ובעה"ב אומר ב' כלי' נטל והוא אומ' לא נטלתי אלא א' פטור אף בלא שבועת הסת שהרי אין בעל הבית יכול לטעון שום טענה ודאית.
<h2>דף נד:</h2>
וכן אם גזר המלך על הכל שכל מי שלא יתן המס על השדה יגב' השד' למי שיתן המס אין זה גזל והלוקח אוכל פרות ונותן המס עד שיבאו הבעלי'.
<h2>דף נה.</h2>
פרק חזקת הבתים. כי גבאי המלך ושוטריו שמוכרי' השדות במסים הקצוב' כי ממכרם ממכר. אבל אם מכרם עבור מנת המלך שמוטל על ראש איש ואיש אינו ממכר אלא אם כן דין המלך בו.
<h2>דף פח.</h2>
שואל שלא מדעת הוי גזלן כרבא דפ' המפקיד. כיצד היו כליו ביד בנו או ביד עבדו ונטלו ונשתמש בו חייב באחריותו עד שיחזירנו לבעלי' ואם החזירו לבן או לעבד ונשבר ביד' חייב להחזיר לבעלי'.
